במהלך השהייה בבית החולים

הכנות לניתוח

במהלך הימים הקודמים לניתוח, כלל המאמצים שלך ושל הצוות מוכוונים להכנה אופטימאלית לקראת הניתוח. ההכנות כוללות הכנה דימותית, הכנה תרופתית וכן הכנה לפעולה עצמה. במסגרת ההכנה הדימותית, תושלמנה כלל בדיקות ההדמיה הדרושות להכנה אופטימאלית לניתוח וכן לשימוש בעזרים שונים בניתוח דוגמת מערכת נוויגציה או הדמיה פונקציונאלית [MRI, MRI-פונקציונאלי (fMRI), Tractography, CT לדוגמא]. הכנה תרופתית כוללת לרוב טיפול מניעתי מקדים אנטיכיפיוני (במקרים מסוימים), סטראואידים, תגבור של טיפול סוכרת ושאר התאמות תרופתיות.

במסגרת ההכנה לפעולה עצמה, תעבור בדיקת רופא מרדים מקדימה, בה תבוצע סקירה מלאה של המצב הרפואי והתפקודי, מחלות רקע, טיפול תרופתי כרוני, אלרגיות וסוגיות שונות. במעמד זה, בהתאם לצורך, תוגדרנה בדיקות מקדימות לביצוע לפני הניתוח (אקו-לב, הערכת קרדיולוג, תפקודי נשימה וכו') וכן יומלץ על טיפול תרופתי מכין לפני הניתוח (אינהלציות וכדומה).

יום הניתוח

יום הניתוח מתחיל מוקדם בבוקר, אז תועבר עם בני משפחתך לחדר קבלת החולים של חדר הניתוח. שם, כלל הצוות נפגש טרם הכניסה לחדר הניתוח, ומבוצע וידוא של תוכנית הפעולה הניתוחית ושל האמצעים הנדרשים (ציוד ניתוחי, מנות דם מבנק הדם וכו'), בתהליך המכונה "Time out". עם סיום פרוצדורה זו, תיפרד מבני המשפחה ותוכנס לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר ניתוח מוצלח לכריתת גידול מוחי, פעולה המהווה אתגר גופני ופיזיולוגי גדול, ברוב המקרים החולים שוהים מספר יממות ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי. במסגרת טיפול נמרץ זו, בהדרגה מתאוששים מהניתוח, מקבלים השלמת מוצרי דם או תיקון הפרעות מלחים באם קיימות, ומוודאים תנאים אופטימליים להתאוששות החולה ומוחו. במהלך תקין, לרוב, עוברים לאחר יממה או שתיים מהיחידה למחלקה הנוירוכירורגית להמשך השגחה.

עם חלוף השלב החריף, החולה חוזר לביתו, למסגרת שיקומית או למסגרת סיעודית בכפוף לרמת התפקוד הטרום ניתוחית שלו ובהתאם לצרכיו, וזאת על מנת למצות את פוטנציאל השיפור האופטימאלי הגלום בו.

סיבוכים אפשריים במהלך האשפוז

דלקת ריאות (Pneumonia) – במהלך ניתוח, הפרשות יכולות להצטבר בריאות. אם אלו לא מפונות, יכולה להתפתח דלקת ריאות או הפרעות נשימתיות אחרות. עם הגמילה מהנשמה לאחר הניתוח, הצוות יסייע לך בפיזיותרפיה נשימתית ותרגול, על מנת למנוע מצב שכזה. דרך נוספת להקטין את הסיכוי לדלקת ריאות הוא ניוד מוקדם לאחר הניתוח. לעיתים, למרות מכלול של צעדים למניעת דלקת הריאות, היא מתפתחת / מאובחנת.

חשוב להדגיש כי רף החשד לאבחנה זו הוא נמוך מאוד, כלומר לאחר ניתוח באדם המקבל סטראואידים (ולכן תנגודת הגוף לזיהומים פחותה), כל תסמין חדש, הופעה חום או שינוי בספירת כדוריות דם לבנות בדם יוביל לתחילת טיפול אנטיביוטי ובירור מעמיק יותר.

 

דלקת בדרכי השתן (Urinary Tract Infection) – בתסריט האמור, גורם הסיכון העיקרי לכך מעבר לשהייה בבית החולים, הוא הצורך בקטטר שתן במהלך הניתוח. אם אין סיבה אחרת לקטטר שתן, הוא לרוב מוצא כיממה לאחר הניתוח. גם במקרה זה, רף החשד לאבחנה וטיפול הוא נמוך.

 

פקקת וורידים עמוקים (Deep Vein Thrombosis) – ירידה בקצב זרימת הדם בוורידים כמו בעת שכיבה ממושכת במיטה, מלווה בגורמים פרו-קרישתיים אחרים, דוגמת תרופות מסוימות ועצם הגידול המוחי שמים חולים עם גידול מוחי לפני ואחרי ניתוח בסיכון מוגבר מאוד לפיתוח של פקקת וורידים עמוקים. זאת ועוד, כיוון שהטיפול בפקקת כזו הוא דילול דם (באמצעות תרופות), אשר יכול לסכן את המצב המוחי (לדוגמה בתקופה מיד לאחר ניתוח) הטיפול של סיבוך זה בחולים עם גידול מוחי היא מאתגרת מאוד ומלווה בסיכון. אמצעי מניעה כוללים גרבי לחץ פנאומטיים (לחצים משתנים בשתי הרגליים) או אלסטיים (או שניהם), טיפול תרופתי במינון מניעתי, ריבוי הליכה ותנועה. לאחר הניתוח, פיזיותרפיה וקימה מוקדמת מהמיטה מומלצת, בין השאר להקטנת הסיכון להתפתחות של סיבוך זה. בחולים שאינם מסוגלים לקום מהמיטה לאחר ניתוח, פיזיותרפיה במיטה מהווה פתרון חלקי.

 

בצקת מוחית – לאחר ניתוח מוח, לעיתים המוח מגיב בבצקת באיזור הניתוח (זה חלק מהתגובה הטבעית של המוח לכל גירוי או התערבות). האבחנה של בצקת מוחית היא קלינית והדמייתית, ולכן כדרך קבע מבוצעת הדמייה מוחית במספר נקודות זמן לאחר הניתוח. כשבצקת מוחית מאובחנת, בהתאם לחומרתה, היא יכולה להיות מנוהלת תרופתית (סטראואידים לדוגמא), באמצעות נוזלים היפרטוניים, ובמקרים קיצוניים בהתערבות ניתוחית כלשהי. הצוות הרפואי מנטר ועוקב בדריכות אחר המצב הקליני ודיווח החולה ובני משפחתו, כמו גם אחר המראה ההדמייתי בניסיון לזהות ולאתר חולה הסובל מבצקת מוחית לפני שזו הופכת מסכנת חיים.

 

דימום מוחי – לאחר ניתוח, קיים סיכון להתפתחות של דימום מאוחר, שלא נצפה בעת הניתוח. לצערנו, במקרים רבים המראה בתום הניתוח לא מדגים דימום, ולעיתים אף ההדמיה מיד לאחר ניתוח לא מדגימה כל בעיה, אך כזה מתפתח בשעות או ביממה לאחר מכן. זו אחת הסיבות שחולים מנוטרים דרך קבע במהלך היממה הראשונה לאחר הניתוח במסגרת טיפול נמרץ נירוכירורגי באישפוז. מעקב הדמייתי מבוצע בשגרה וכן בכל שינוי או התפתחות לא צפויה במצבו של החולה.

 

שבץ (Stroke) – שבץ איסכמי (לא דימומי) נגרם כתוצאה מחסימה של אספקת הדם או מחסימה של הניקוז הוורידי לאיזור מסוים במוח. הפסקה זו של אספקת הדם גורמת לתאי הרקמה באיזור המוזן למות. אם איזור זה במוח היה אחראי על פעילות נוירולוגית מסוימת, זו תיפגע. בניתוח לכריתת גידול מוחי, נעשה ניסיון לכרות ולנתק את אספקת הדם של הגידול בלבד, מבלי להפריע לאספקת הדם לרקמת המוח התקינה סביב. לעיתים, אספקת הדם משותפת לשני האיזורים, ולעיתים מתרחשים במהלך הניתוח אירועים לא צפויים הדורשים הקרבה של כלי דם נוספים. כמו כן, נוכחות של מחלות נוספות דוגמת יתר לחץ-דם או סוכרת, מעלה משמעותית את הסכנה לשבץ לאחר הניתוח. התפתחות של שבץ איסכמי הוא סיכון בכל ניתוח לכריתת גידול מוחי, וחשוב לדון על כך עם הרופא המנתח טרם עת. זיהוי מוקדם של השבץ זו אחת הסיבות שחולים מנוטרים דרך קבע במהלך היממה הראשונה לאחר הניתוח במסגרת טיפול נמרץ נירוכירורגי באישפוז. מעקב הדמייתי מבוצע בשגרה וכן בכל שינוי או התפתחות לא צפויה במצבו של החולה.