מום עורקי ורידי

AVM) Arteriovenous Malformation) – מום עורקי וורידי

 

מום עורקי-וורידי (או מלפורמציה עורקית וורידית), נקרא באנגלית (Arteriovenous malformations (AVM, הוא יחסית נדיר במזרח התיכון (יהודים וערבים), ונפוץ יותר בצפון אירופה. מדובר בחיבור (מולד על פי רוב) בלתי בין עורקים גדולים לוורידים גדולים ללא רשת נימים (קפילרות) תקינה ביניהם. הוורידים כך נחשפים ללחצי דם "עורקיים" גבוהים. אמנם מדובר בתהליך מולד, אך גודל המום (הנידוס הוא השם של המפגש הלא תקין) וגודל כלי הדם המנקזים או מזינים אותו יכול להשתנות עם השנים. היות וורידים לא בנויים לשאת את עצמת זרימת הדם העורקית, הסכנה והדאגה העיקרית לנוכח המצאות AVM היא התפתחות של דימום מוחי.הדבר עלול להביא לבקיעת של הורידים ולדימום, לרוב בתוך רקמת המוח. ההיארעות באוכלוסיה מצוטטת כ-0.14% (אך משתנה באוכלוסיות שונות בעולם), יותר בגברים. בתסמונות גנטיות מסוימות מופיע בתדירות גבוהה יותר (לדוגמא, תסמונת אוסלר-וובר-רנדו – Osler-Weber-Rendu Syndrome). מקובל לצטט סיכון דימום שנתי של 2-4%, מה שיכול להצטבר לסיכון חיים גדול באנשים צעירים. האבחון של מום זה מבוסס על בדיקת CT המצביעה על נוכחות של דימום בהתייצגות חריפה. את נוכחות המום הווסקולארי מאתרים באמצעות בדיקה המוכוונת לכלי הדם (CT אנגיו, MRI אנגיו או צינתור). לעתים, במקרים של דימום זעיר במיוחד או ישן, יש צורך בניקור מותני על מנת לאתר שרידי דם בנוזל המוח.

תסמינים אופייניים למום עורקי-וורידי הוא דימום, פרכוס, אפקט-מסה, שבץ מוחי, כאבי ראש, ותסמינים נוספים ייחודים בעיקר בילדים. דימום מוחי הוא הסיכון החשוב והמפחיד ביותר. כיוון שרוב המומים נמצאים בתוך רקמת המוח ומדממים במרקם המוח יותר מאשר בנוזל העוטף את המוח בחלל התת עכבישי, אירוע הדימום מתייצג בהופעה פתאומית של כאבי ראש עזים בעורף ובמצח. לכך עשוי להתלוות בחילות, הקאות, אובדן הכרה או פרכוסים. מדובר על פי רוב בדימום ב"לחץ גבוה" עורקי המלווה בהידרדרות קלינית מהירה המלווה בתמותה בכ-10% ובתחלואה משמעותית בכ-30-50%. סיבוך נוסף נובע מאפקט המסה של המום הווסקולארי. כך המום למעשה מתנהג כגידול התופש מקום ודוחק את רקמת המוח התקינה. בכפוף למיקום המום התסמינים הם של פגיעה נוירולוגית ספציפית. בילדים, תסמינים נוספים אפשריים, כאשר יש מעורבות של הוורידים ע"ש גאלן יכול להתבטא בהידרקון (הידרוצפלוס), אי ספיקת לב, הדגשה של וורידי פנים ומצח.

יש מספר דרכי טיפול אפשריות במום ווסקולארי זה, רבות רדיוכירורגיה סטראואטקטית, צינתור וכריתה מיקרוכירורגית.

רדיוכירורגיה סטראואטקטית מאפשרת סגירה הדרגתית של המום ובכך מניעה של דימום עתידי. הקרינה למעשה מעוררת תהליך דלקתי בדופן כלי הדם החולים עם התפתחות של פיברוזיס והצרות הדרגתית של כלי דם אלו עד להפסקת הזרימה ב-AVM. התהליך לוקח חודשים-מספר שנים לאחר הקרינה ומהווה עם הצלחתו למעשה ריפוי. אחוזי ההצלחה לאובליטרציה (סגירת המום) נעים סביב 80% בסדרות שונות. צינתור טיפולי, בגישה תוך-עורקית (מהמפשעה או הזרוע) מאפשרת סגירה באמצעות חומרים שונים את העורקים המזינים את המום. היתרון העיקרי הוא בסגירה המיידית, אם כי בכ- 12-20% מהמקרים רואים פתיחה מחושת עם זמן של כלי הדם שנסגרו, ולכן על פי רוב הצינתור הטיפולי נעשה יחד עם פעולה אחרת (לפני רדיוכירורגיה סטראואטקטית או ניתוח). כריתה מיקרוכירורגית היא אופציה רלוונטית עבור מומים מוגבלים בגודל ובארכיטקטורה הווסקולארית, ומאפשרת כריתה מלאה ולמעשה ביטול הסיכוי לדימום עתידי על חשבון סיכון ניתוחי והרדמתי מיידי.